החלטה בתיק ת"א 47860-03-10

1.         לפני בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת והכל בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999. כרקע לעניין יצוין כי המדובר בתובענה לפיצוי בסך שהועמד על 30 מליון ש"ח (לצרכי אגרה), בטענה כי הנתבעת הפרה את חובתה על פי הסכם ועל פי דין בכך שלא אכפה את הוראות הדין לשלוח זימונים ולחייב את המוזמנים להתייצב לקורסי רענון, נהיגה נכונה ולקורסים יעודיים. עקב כך נטען כי נגרמו נזקים לתובעת שזכתה במכרז להקמת מערך ההדרכה והתפעול של הקורסים. 

2.         לטענת הנתבעת, בבקשתה, מצבה הכלכלי של התובעת אינו בטוב במובן זה שנתקיימו התנאים שבדין המצדיקים חיובה בהפקדת ערובה. ראיה למצבה הכלכלי הקשה הנטען של התובעת, מוצאת הנתבעת בבקשה לפטור מתשלום אגרה שהגישה התובעת יחד עם תביעתה (בקשה שנדחתה ע"י כב' השופט ד' מינץ בהחלטה מיום 2.5.2010). במסגרת תצהיר מנכ"ל התובעת שהובא לתמוך בבקשה לפטור מאגרה, הוצהר כי לתובעת אין רכוש פרט לציוד משרדי ועזרי לימוד; כי הונה העצמי מוגבל; כי כל רכושה משועבד, וכי פניותיה לקבלת אשראי סורבו. ראיה נוספת למצבה הכלכלי הקשה של התובעת, מוצאת הנתבעת, בעובדה שלאחר דחית הבקשה לפטור מאגרה, התובעת הפחיתה את סכום תביעתה מ-100 מליון ש"ח ל-30 מיליון ש"ח. הנתבעת מוסיפה כי ספק אם המקורות אשר שימשו את התובעת לתשלום האגרה יעמדו לה לתשלום הוצאות הנתבעת לו תידחה תביעתה. לפיכך, עותרת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה במזומן או ערבות בנקאית, בסכום ההולם את גובה התובענה וההוצאות הכרוכות בניהול ההגנה, וביקשה לקחת בחשבון את היקפם הבלתי מבוטל של הליכים המקדמיים שמתנהלים או התנהלו בין הצדדים (והכל מבלי לנקוב בסכום מסוים).       

3.         התובעת טוענת כי היא בעלת יכולת כלכלית לשלם הוצאות שיפסקו לטובת הנתבעת, ככל שתידרש לכך. את טענתה זו סומכת הנתבעת בעיקר על פרשנותה את קביעותיו של בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ) בהחלטתו הנזכרת  לפיה היא אינה נמצאת במצב כלכלי קשה ויש לה הכנסות רבות ומחזור פעילות נרחב. הנתבעת מוסיפה כי ראיה ליכולתה הכלכלית היא האגרה ששולמה על-ידה לבית המשפט בסך של 316,498 ש"ח (וההוצאות בסך 2,500 ש"ח בהן נשאה בגין דחית הבקשה הנ"ל). כראיה נוספת צירפה התובעת שלוש ערבויות בנקאיות שהופקדו על-ידה אצל הנתבעת בסך כולל של 1,250,000 ש"ח: האחת על סך של 250,000 ש"ח שתוקפה פג ביום 1.12.2010 בקשר עם מכרז קודם שהסתיים ביום 1.9.2010; והשתיים האחרות, על סך של 500,000 ש"ח כל אחת, שתוקפן פג ביום 25.10.2010. לחלופין, טוענת התובעת, כי אין לחייבה בערובה בנסיבות העניין. בהקשר זה, טוענת התובעת כי היא חברה הפועלת ללא כוונת רווח ומתוך אינטרס ציבורי למניעת תאונות דרכים; וכי בתביעתה קיימים סממנים של עתירה ציבורית המצדיקים שלא לחייבה בהפקדת ערובה. התובעת מוסיפה וטוענת כי התנהגות הנתבעת היא שגרמה למצב הכלכלי הקשה, ככל שיקבע כי מצבה הכלכלי מצריך הפקדת ערובה; וכי יש לזקוף לזכותה גם את ניסיונותיה לפתור את המחלוקות עם הנתבעת מחוץ לכותלי בית המשפט, ניסיונות שהנתבעת לא שעתה להם. לחלופין, מבקשת התובעת להסתפק בחיובה בהפקדת התחייבות עצמית.  

4.         לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים בכתב לעניין זה, ולאחר ששמעתי השלמת טיעון בעל-פה בענין זה בדיון קדם משפט שהתקיים היום, מסקנתי היא כי בנסיבות העניין יש לקבל את הבקשה ולחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך של 150,000 ש"ח. על-פי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, ככלל, יש לחייב חברה מוגבלת במניות בהפקדת ערובה לבקשת נתבע, אלא אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע או שבית המשפט סבור, שבנסיבות הענין, אין הצדקה לחיוב החברה בהפקדת ערובה. ברירת המחדל היא אפוא חיוב בהפקדת ערובה, ועל החברה מוטל הנטל להראות שאין הצדקה לחיובה בהפקדת ערובה בנסיבות העניין. לפי הפסיקה בנדון (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 11.2.2009); רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (לא פורסם, 2.3.2009); וכן רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ (לא פורסם, 27.8.2009)) יש לערוך בנדון בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון האם החברה התובעת הרימה את הנטל להראות כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. ככל שהחברה לא הרימה את הנטל להראות כי יהיה בידה לשאת בהוצאות הנתבע, יש לעבור לשלב השני. בשלב השני, על בית המשפט לבחון האם החברה התובעת הרימה את הנטל, והראתה שעל אף שלא הוכחה איתנותה הכלכלית, אין הצדקה לחייבה בהפקדת ערובה, בנסיבות העניין. בשלב השלישי, וככל שלא נמצא מקום לפטור מערובה, על בית המשפט לבחון מהי הערובה הנדרשת ולהעמידה על סכום מידתי תוך איזון בין השיקולים הנ"ל.    

5.         על רקע זה, מסקנתי היא, כאמור, כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על הפקדת ערובה של התובעת להבטחת הוצאותיה של הנתבעת. כאמור, יחד עם התביעה הגישה התובעת בקשה לפטור מאגרה. בתצהיר מיום 28.3.2010 שהובא לתמיכה בבקשה, הצהיר מנכ"ל החברה, מר שמואל לוי, כי אין לחברה נכסים בעלי ערך הניתנים למימוש (סעיף 52(ב) לתצהיר). בתצהיר מיום 28.4.2010, שצורף לתגובת התובעת לתשובת הנתבעת, הוסיף מנכ"ל החברה והצהיר כי כל הונה של החברה משועבד, וכי פניותיו לקבלת אשראי סורבו (סעיף 6 לתצהיר); והוסיף כי החברה מצויה בקשיי נזילות ונדרשת לתרומות לצורך התנהלותה השוטפת (סעיף 9 לתצהיר). עיון בדו"ח רואי החשבון המבקרים של התובעת מיום 28.4.2010, מעלה כי נרשמה לחברה אזהרת "עסק חי", קרי - קיימים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי, והיא תלויה בקבלת מימון על מנת להמשיך את פעילותה (נספח ב' לתצהיר).

6.                 התובעת לא הביאה בתשובתה לבקשה או בדיון שהתקיים לפני ראיה משמעותית המגלה שיפור במצבה הכלכלי; והיא נסמכת בעיקר על החלטתו הנ"ל של בית המשפט בבקשה לפטור מאגרה. אולם, דומה כי התובעת לא דקה פורתא בהחלטה זו. עיון בהחלטה מעלה כי הטעמים העיקריים לדחיית הבקשה לפטור מאגרה היו היעדר הוכחה לכאורית שהתובעת תזכה ולו במקצת סכום הסעד שנתבע; התנהלותה הדיונית הפגומה של התובעת; והיעדר הוכחה מספקת לכך שהתובעת פנתה ל"קרוביה" - בעלי השליטה בה ומנהליה - לקבלת מימון ואף נמנעה מהצגת זהותם ומצבם הכלכלי. מכל מקום, אין בהחלטה קביעה פוזיטיבית באשר ליכולתה הכלכלית של התובעת; וגם אילו הייתה קביעה כזו, ספק עד כמה היא רלבנטית למועד בו הוגשה הבקשה להפקדת ערובה, כל שכן היום, בחלוף כמעט שנה מן ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה. זאת ועוד, יש להבחין בין החלטה בבקשה לפטור מאגרה לבין בקשה לחיוב בערובה. בשני העניינים נבחנת היכולת הכלכלית אמנם, אולם אמת המידה כמו גם נטלי ההוכחה שונים הם. במסגרת הבקשה לפטור מאגרה הנטל הוא על הטוען לפטור, ובהחלטת כב' השופט מינץ נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל. מכאן אין ללמוד בהכרח כי מצבה הכלכלי - בייחוד בחלוף הזמן - הוא איתן עד כדי הפרכת החזקה שבסעיף 353א לחוק, חזקה שעל פיה הנטל הוא על הטוען דווקא לאי חיוב בערובה. זאת ועוד, במסגרת הבקשה לפטור מאגרה נלקחה בחשבון למשל שאלת היכולת לפנות לבעלי המניות - "קרוביו". כאשר מדובר בבקשה לערובה להבטחת הוצאות, ללא התחייבות מפורשת וספציפית לפיה "קרוביה" של החברה יישאו בהוצאות - והתחייבות כזו לא ניתנה - לא ניתן לקחת שיקול זה בחשבון; מה גם שטענה כי קיים מקור ממין זה לפרעון חוב הוצאות ההליך - ככל שיהיה - לא נטענה בפני. 

7.         אוסיף ואציין, כי לא ניתן לראות בערבויות הבנקאיות, אשר התובעת העמידה לכאורה לטובת הנתבעת (לצרכים אחרים), ואשר אין מחלוקת כי הן פקעו ראיה לאיתנותה הכלכלית. מן החומר שלפני לא הובהר היכן הכספים האמורים; האם הם חזרו לחשבונה של החברה ומה היה עליהם. יתירה מזו: בכתב התשובה (לכתב ההגנה) שהגישה התובעת ביום 7.9.2010 - אותו יום בו הוגשה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה - טוענת התובעת כי היא שלחה הודעות פיטורין לכל עובדיה; הודיעה על השתחררותה מחוזי שכירות לכיתות; ומכרה את כל הציוד ששימש לפעילותה (סעיף 16 לכתב התשובה). טענה זו, גם היא, מקימה חשש בנוגע לאיתנותה הכלכלית של הנתבעת, ואף להמשך קיומה. יצוין עוד, כי בדיון לפני התברר כי התובעת לא זכתה במכרז חדש שפרסמה הנתבעת, אשר היה עשוי לשמש לה כמקור הכנסה. עובדה זו - גם היא - פועלת לחובתה של התובעת. סיכומו של דבר: התובעת לא הרימה את הנטל להראות כי היא בעלת יכולת כלכלית לשלם את הוצאותיה של הנתבעת אם תידרש לכך.

8.         לא מצאתי גם בנסיבות המקרה את אותן הנסיבות המצדיקות לפטור את התובעת מהפקדת הערובה. המדובר בתובענה מורכבת שהוכחתה כרוכה לכאורה בצליחת משוכות שאינן נמוכות ותעיד על כך חוות הדעת הכלכלית שצורפה לכתב התביעה. כמו כן, מדובר בתביעה על סכום עתק של 30 מיליון שקלים, אשר הדעת נותנת שהנתבעת מתייחסת אליה בכובד ראש, ומוציאה הוצאות משמעותיות כדי להתגונן נגדה. יעידו על כך הפעולות שנדרשה הנתבעת לבצע עד כה במסגרת גילויי המסמכים והתשובות לשאלונים; והיקף ההידיינות עד כה, בקשר לתביעה המצויה בשלביה המוקדמים ביותר. אין גם מקום להמרת הערובה בהתחייבות עצמית, שמעמדה אינו שקול לערובה במזומן או בערבות בנקאית וספק אם יש בה תועלת נוכח העובדה שהמדובר בערובה להוצאות משפט שהיסוד לגבייתן הוא ממילא בהחלטת בית המשפט ככזו (ככל שתינתן לעתיד לבוא).

9.         בהתחשב בסכום התביעה ומורכבותה, ובמכלול השיקולים הנ"ל, כמו גם בזכות הגישה של התובעת לערכאות והטענה כי הנזק שנגרם על ידי הנתבעת כביכול הוביל למצב הכלכלי הנטען מחד, וזכות הקניין של הנתבעת מאידך, אני מחליט להעמיד את סכום הערובה על סך של 150,000 ש"ח. התובעת תפקיד לפיכך ערובה בסך זה להבטחת הוצאות הנתבעת, וזאת עד ליום 27.4.2011. הערובה תופקד במזומן או על דרך של ערבות בנקאית בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן.

10.       ההוצאות בבקשה זו ילקחו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך הכולל. המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, ט"ז  באדר ב' תשע"א, 22 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: